<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' מילה</h1>
<h2>דף כט.</h2>
האב חייב למול בנו שנ' וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו א', אותו לא אותה [קדושין כ"ט ע"א], לא מהליה אבוה או מית אבוה מחייב ב"ד למולו דכ' המול לכם כל זכר וכ' נמי בן ח' ימים המול לכם כל זכר, לא מלו ב"ד חייב איהו למימהל נפשי' דכ' וערל זכר אליב"ע ונכרתה, ואי הוי בר י"ג שנין ולא מהיל נפשי' קאי בכרת. אשכחן מיד לדורות מנ"ל שהאב חייב, תנא דברי"ש כ"מ שנ' צוה זרוז ומיד ולדורות, זרוז שנ' צו א"י וחזקהו ואמצהו, מיד ולדורות דכ' מיום א' צוה ה' והלאה לדורותיכם. מ' מילה ביום ח' כל היום, מיהו זריזין מקדימין שנ' וישכם א' בבקר. והיכא דעבר אעשה ביום ח' ימול בין בשוגג בין באונס בין במזיד מצוה למולו אחר ח' והיכא דאתילד ינוקא בה"ש לא מנינן לי' תמניא יומין אלא מלמחר, מפני שלא צוה השם למול תוך ח' כתני' בתוספתא [מגילה פ"א] מגלה ותרומת שקלים מקדימים אבל ספק מילה ועצי כהנים וכו' מאחרין ולא מקדימין, וספק מילה, הנולד בה"ש ותנן [שבת קל"ז ע"א] קטן נמול לח' לט' ליו"ד לי"א לי"ב, נולד בה"ש נמול לט', בה"ש של ע"ש נמול ליו"ד, י"ט אחר שבת נמול לי"א, שני י"ט של ר"ה אחר שבת נמול לי"ב, וטעמא דמילה שלא בזמנה אינו דוחה שוי"ט, קטן החולה אין מלין עד שיבריא, חלצתו חמה נותנין לו כל שבעה להברותו והיינו מעת לעת. ההוא דאתא לקמי' דרבא [נדה מ"ב ע"א] א"ל מהו למימליה בשבת, אמר רבא ס"ד דלא ידע ההוא ג' דשרי למימהל בשבת, א"ל אימא גופא דעובדא היכא, א"ל שמעתיה דצויץ, פי' צועק במעי אמו אפניא דמעלי שבתא ולא אתילד עד שבתא, א"ל ההוא ולד הוציא ר' חוץ לפרוזדר, דאי לאו לא הוי מצייץ, דכמה דאיתיה במעי אמו פיו סתום וטבורו פתוח, והו"ל נולד בה"ש ומילה של"ב וא"ד אה"ש. ויש להזהיר הנשים על הוצאת ראש חוץ לפרוזדר דכנולד דמי ומונין משעת הוצאתו אף יצא כולו בליל שלאחריו וסמכינן עליהו למימהל בשבתא, ויש להזהירם כשנולד סמוך לשקיעה לראות אם עדיין יום או אם נראו ג' כוכבים תינוק שיש לו כאב עינים מעט אי איתפח מלין אותו מיד [יבמות ע"א ע"ב].
